החלטה בתיק רע"א 35453-03-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כבוד הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן מיום 25/2/13 בתיק ת"ק  9874-11-12, לפיה נתקבלה תביעת המשיבים ובית משפט קמא הורה למבקשים להשיב למשיבים סכום של 17,176 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה (6/11/12) ועוד הוצאות משפט בסך של 750 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין (25/2/13).

            יחד עם הגשת הבקשה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית.

3.         המדובר בחוזה שכירות שנחתם בין המבקשים לבין המשיבים בנוגע למושכר הנמצא ברח' ענבר 40 בקיסריה מיום 1/9/11 ועד יום 31/8/12, כאשר דמי השכירות החודשיים הועמדו על 10,000 ש"ח. בנוסף, הפקידו המשיבים בידי המבקשים ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 60,000 ש"ח שהייתה בתוקף עד לסוף אוקטובר 2012, לכיסוי כול נזק שייגרם למושכר בתקופת השכירות.

4.         עם סיום תקופת השכירות פנו המבקשים לבנק הרלוונטי ודרשו פיצוי נזקים על סך של 19,330 ש"ח בהסתמך על חוות דעת שמאי שבדק את המושכר לאחר תום תקופת השכירות והעריך הנזקים שנגרמו למושכר בסך של 18,530 ש"ח. לסכום זה הוסף על ידי המבקשים שכ"ט השמאי. והסכום הכולל (19,330 ש"ח) נפרע על ידי הבנק לזכות המבקשים מכוח הערבות הבנקאית.

המשיבים טענו כי לא גרמו לכל נזק למושכר וכי עמדו בכל תנאי השכירות, ולכן דרשו השבת מלוא הערבות הבנקאית שניתנה. משלא הושבה להם הערבות הבנקאית במלואה, הגישו התביעה בערכאה הדיונית.

5.         לאחר שמיעת עדויות והבאת ראיות לרבות תמונות, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי אין אלא להכיר בסכום נזק מזערי.

            בית משפט קמא הכיר בסכום של 800 ש"ח בגין תיקון דלת ועוד 30% מתוך העלות המצוינת בחוות הדעת לגבי תיקוני הדשא, סכום של 1,490 ש"ח, וכל זאת תוך השוואה למצב המושכר עובר למועד השכרתו למשיבים.

6.         המבקשים אינם מתעלמים מן העובדה שהם טוענים לטעויות עובדתיות, אך טוענים גם לטעויות משפטיות. לטענתם התעלמה הערכאה הדיונית מהתחייבות הצדדים בהתאם להסכם השכירות, ולעמדתם זכאים הם למלוא הסכום (19,330 ש"ח), שנפרע לזכותם מתוך הערבות הבנקאית.

7.         עם כל הכבוד הראוי. אין דעתי כדעתם. הערעור הוא כולו עובדתי. אכן בפסק הדין נקבע כי המבקשים זכאים לפיצוי חלקי בלבד שהועמד על סך של 2,290 ש"ח, ואולם אין בעובדה זו לכשעצמה להצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

משלא מצאה הערכאה הדיונית כי נגרמו נזקים מעבר למפורט לעיל בתקופת השכירות, הרי שאין בעובדה שהמשיבים הפקידו ערבות בנקאית בידי המבקשים כדי למנוע תביעת המשיבים.

            הפקדת ערבות בנקאית היא אמצעי גבייה יעיל, ואמצעי אוטונומי. ואולם אין בביצוע פירעון הסכום החלקי כפי שנעשה על ידי המבקשים כדי למנוע מן המשיבים לטעון כנגד החיוב כאשר יש בידם להוכיח שלא גרמו נזקים למושכר, ובפועל הוכחה טענתם.

8.         בית משפט קמא בחן את טענות המבקשים אחת לאחת, בדבר הנזקים הנטענים שנגרמו, לצד טענות המשיבים כי הנזקים הנטענים לא נגרמו על-ידם, תוך השוואה למצב המושכר עובר למועד השכרתו.

הקביעות העובדתיות, על פניהן מבוססות על חומר הראיות שהוצג בפני ביהמ"ש. בכגון אלה, אין ערכאת הערעור מתערבת ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

יש עוד להפנות לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. צו זה חוזר ומדגיש עד כמה נתונים סמכות ושיקול דעת לערכאה דיונית לקבוע ממצאים עובדתיים, וידועה ההלכה כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב באלה.

            בנסיבות אלה, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור, ודין בקשת רשות הערעור כמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, להידחות.

3.         אשר על כן, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור וכן אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.